דניעת בע"מ נ' זיתוני

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שטר ובקשה להורות כי זו הוגשה במועד.

העובדות הרלוונטיות

במסגרת תיק זה הוגשו על ידי המשיבה לביצוע 8 שיקים, כולם משוכים לפקודת המשיבה מחשבון המבקשת ונחזים להיות חתומים על ידי המבקשת, בסך כולל של 364,000 ₪ (להלן: "השיקים").

ההתנגדות לביצוע השיקים הוגשה ביום 19.10.10 ובמסגרתה גם בקשה להורות כי זו הוגשה במועד.

לפי הנטען בהתנגדות, לא נמסרה למבקשת כלל אזהרה כדין בגין תיק זה ודבר קיומו נודע למבקשת באקראי ביום 3.10.10, בעת בדיקה במשטרת הגבולות. לחילופין, עותרת המבקשת להארכת מועד להגשת ההתנגדות. המבקשת מציינת כי ככל הנראה הציג עצמו בעלה, שלמה זיתוני, כמוסמך לפעול מטעמה בתיק ההוצאה לפועל וזאת בלא ידיעתה ובלא הסכמתה.

לגופם של דברים, טוענת המבקשת כי השיקים אינם חתומים על ידה והיא כלל איננה מכירה את המשיבה ולא קיימה עימה קשרים עסקיים כלשהם, שלכן לא ניתן לחייבה בפירעון השיקים.

מועד הגשת ההתנגדות

בתגובתה לבקשות, טוענת המשיבה כי האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל נמסרה למבקשת עוד ביום 2.8.09 ואכן, המשיבה הציגה אישור מסירה ממועד זה, חתום על ידי בעלה של המבקשת, שלמה זיתוני.

תקנה 481 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת במפורש כי המצאת כתב לבן משפחה של בעל הדין, הגר עימו ומלאו לו 18 שנה – כמוה כהמצאה לבעל הדין עצמו. המצאה בדרך זו הינה המצאה כדין לכל דבר ועניין.

בחקירתה, אישרה המבקשת כי היא ובעלה, שלמה זיתוני, מתגוררים יחדיו. המבקשת לא טענה כלל כי אין לקבל את אישור המסירה כביטוי להמצאת האזהרה כטענת המשיבה. למעשה, אין בפי המבקשת כל טענה לסתירת טענת המשיבה בדבר מועד ואופן מסירת האזהרה.

אם כן, האזהרה הומצאה למבקשת כדין ביום 2.8.09 ואך ברור הדבר כי בנסיבות אלו איחרה המבקשת זה מכבר את המועד להגשת ההתנגדות ובלמעלה משנה תמימה.

הארכת המועד

בקשתה החלופית של המבקשת הינה להארכת המועד להגשת ההתנגדות.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מסמיכה את בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שירשמו". התקנות אינן מפרטות למה ייחשב "טעם מיוחד", אך בפסיקת בתי המשפט נקבע כי ככלל "טעם מיוחד" הינו טעם הנגזר מגורם חיצוני אשר איננו קשור לבעל הדין ואינו בשליטתו.

בבסיסה של הוראה זו עומדת השאיפה לשמר את עקרון סופיות הדיון, כאשר עיקרון זה מבטא הן את האינטרס של בעלי הדין עצמם לסיום ההליכים ושלא להיות מוטרדים לאורך זמן. עיקרון זה מבטא אף את האינטרס הציבורי לייעול ההליכים המשפטיים, לחיסכון בזמן שיפוטי, ליציבות, וודאות משפטית. מאידך, זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד ולעולם יעדיף בית המשפט מתן הכרעה לגופם של דברים על פני סגירת שעריו של בית המשפט. כה מרכזית שאיפה זו, עד כדי הכרה בסמכותו הטבועה של בית המשפט למתן ארכת חסד למניעת עוול ואי צדק, אפילו אין בנמצא "טעם מיוחד" להארכת המועד למעט אותה שאיפה למניעת עוול ואי צדק. באיזון בין אינטרסים אלו מובן שיש משקל לא מבוטל למשך האיחור, כך שככל שזה ארוך יותר, כך יגדל הנטל על מבקש הארכה.

במקרה דנא, האיחור מסתכם בלמעלה משנה. תקופה לא מבוטלת כלל וכלל. בכדי להתגבר על איחור כה גדול, שומה היה על המבקשת להצביע על טעמים של ממש אך כאלו – איין. כל שטענה המבקשת הוא לאי ידיעה מוחלטת אך בכך – אין די.

טוענת המבקשת כי בעלה התחזה לפעול כמורשה מטעמה והסתיר ממנה את עובדת קיומם של הליכי ההוצאה לפועל אך באותה נשימה מאשרת המבקשת כי בעלה מתגורר עימה וכי כלל לא הגישה כנגדו תלונה למשטרה. לשאלת ב"כ המשיבה לא מכחישה המבקשת בעדותה כי מאז החלו הליכי ההוצאה לפועל שולם סך של 6,000 ₪ אך גם זאת, לטענתה, בלא ידיעתה. במצב זה לא די בהכחשתה הגורפת של המבקשת את דבר מודעותה להליכים אלו. לכל הפחות חייבת הייתה המבקשת להציג את גרסתו של בעלה שלה, שלמה זיתוני, לאופן בו נוהלו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל וזאת בין בתצהיר שלו ובין בבירור שתערוך המבקשת ויבוא לכדי ביטוי בתצהירה היא. דבר מאלו לא עשתה המבקשת.

מאידך, במשך למעלה משנה פועלת המשיבה בהליכי הוצאה לפועל ואך טבעי שתשקיע משאבים מתוך אמונה שנסגרה הדלת מפני האפשרות להגשת התנגדות. הסתמכות לגיטימית לחלוטין בנסיבות העניין.

על פניו איפה, אין בנמצא "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ההתנגדות. יש ויש טעם של ממש לכבד את האינטרס של המשיבה שלא להיות מוטרדת עוד בבירור טענות בהליך שנפתח לפני זמן כה רב. ודאי שיש טעם לכבד את האינטרס הציבורי לבירור יעיל של הליך משפטי.